<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן ל"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ואין לומר א"כ מה הוא שפי' רבינו משה מקוצי האי דמסר מודעא, פי' האי שאמר גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכו' וז"ל, ויש לדקדק על דאמר רב ששת פר' האומר משקלי עלי [כ"א ע"ב] האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא עד שיבטל המודעא, פי' מי שאמר בפני שנים בצנעא גט זה שאני כותב לאשתי בטל הוא, ואח"כ הוא נותנו לה בפני עדים אחרים, וזהו מסירת מודעא על הגט והגט בטל עד שיבטל המודעא, ועכשיו קשה מה יועיל ביטול מודעא מה שנוהגים עתה לעשות בטול בשעת הנתינה והלא יש לחוש שמא ביטל גוף הגט, ומודה רב נחמן וכו' עכ"ל הסמ"ג.
זה אינו קשה, דאדרבה משם ראיה בהדיא שדעת רבי משה בדבריו הוא כמו שאוכיח בע"ה, כי צריך ליישב כל מי שירצה להבין אפי' סדר קריאת לשון פוסק מהו הדקדוק שדקדק רבינו משה על דאמר רב ששת. ומה שאומר לאחר מכאן ועכשיו קשה ומה מועיל. ומה פי' עכשיו קשה. וכי לא היה קשה מקודם הדקדוק מהא דאמר רב ששת. והלא זה אינו מקשה מה מועיל אלא לאותה הגירסא וכבר קודם הוי יש לדקדק, הכריע הגירסא מדעתו והביא ראיה מגמ' [גיטין י"ז ע"א] דאמר גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דקאמר בגמ' עד כאן לא הכשיר ר' שמעון אלא לאלתר אבל לאחר עשרה [ימים] לא, חיישינן שמא פייס. א"כ ג"כ קשה מה מועיל וכו'. ועוד מאי האי שהאריך רבינו משה כך פי' מילתיה דרב ששת מה ר"ל האי מאן דמסר מודעא. פי' מי שאמר בפני שנים בצנעא גט זה שאני כותב וכל אותו האריכות. אלא נ"ל פי' כי אחר שהכריע הגירסא שתפס רבי' משה עיקר אומר א"כ מודעא שאחר הגט פוסלת הגט לגמרי שאינו חוזר ומגרש בו, והא רב ששת קאמר מודעיה מודעא עד שיבטל כל המודעא הא גם ביטל מודעתו סגי וחוזר ומגרש בו. וזה אינו לפי גרסה עיקרית ויקשה.
ולפי' דקדק שלא יקשה שהפי' מרב ששת דמודעיה מודעא עד שיבטל היינו קודם שיכתב. וזה שאמר פי' הגט זה הנעשה דהיינו דוקא שנכתב גט וקצתו יסבור נמי רב ששת שאינו חוזר ומגרש בו ועדיין היה כותב והוה אפי' לאחר כתיבה, ואכתי לא יקשה כי נאמר מה שאנו אומרים לפ' הגירסא שהגט בטל היינו שמבטל גוף הגט ואומר בטל הוא. ומלתיה דרב ששת שאומר עד שיבטל המודעא, היינו בסתם מודעא שאינו מדבר מגוף הגט. רק שאומר שאינו חפץ ליתן גט, או שאומר לעדים שיש לו איזה אונס ולא ידעינן ליה לאונסיה וכיוצא בזה שגם זה במקח ודאי מהני. אלא ודאי אין חלוק והכל בטל הגט. ולכך תפש המפרש זה הלשון גט זה שאני כותב בטל הוא, כלומר שע"כ צריך לדקדק ולחלק בין קודם כתיבה ולאחר כתיבה ולפרש מילתיה דרב ששת פי' בגט זה שאני כותב, שהרי כל הלשון מכל המודעות בטל הגט הוא, כי כל לשון וכל מודעא מבטלת כמו בטל הוא, א"כ לא תוכל לישב דברי רב ששת שאמר עד שיבטל מודעא, דמשמע דבהכי סגי לגרש בו. אלא במודעא דלפני הכתיבה אבל לאחרי [הכתיבה] לא. וגם זה היה יכול להכריח רבינו משה על מילתיה דרב ששת שהפי' כן כמו שהוא אומר גט שאני כותב, בלא הגירסא מכח הגמר', דאל"כ תקשה דרב ששת אדרב ששת. דהא רב ששת גופיה פליג אדרב נחמן ואפי' כשלא ביטל רק לשליח אינו חוזר ומגרש בו דגט גופיה בטל. וא"כ היכא קאמר רב ששת גופיה עד שיבטל מודעא דמשמע כשיבטל סגי. אלא ע"כ הוי פי' גט זה שאני כותב ובטל מודעתו קודם הכתיבה ואז נכתב כתקנו, ודאי אם היה נראה גם מכח רב ששת הוי הדקדוק מוכרח. אלא שרבינו משה כתב זה הדקדוק ויש לדקדק ומאיזה צד שיהיה כדי להקשות מה שמקשה לאחר מכאן. ועכשיו ק' אם לא היה הדקדוק על רב ששת, כמו שאמר שצריך לדקדק לא היה מקשה ועכשיו קשה מה מועיל וכו', כי מכח רב ששת הייתי מכריח הגירסא האחרת שהגט לא יתבטל ויהיה די בביטול מודעא ויחזור ויגרש בו, והיה מיושב מנהגינו שאנו מבטלין בשעת נתינה, אבל הלא יש לדקדק על הא דרב ששת שהפי' הוא גט זה שאני כותב, וזה הדקדוק הוא מוכרח גם ממלתיה דרב ששת דחוזר ומגרש בו, וא"כ אין כח ממילתיה דרב ששת דקאמר עד שיבטל מודעא כנגד הגירסא אשר תפס עיקר, ולא יחלוק ג"כ כנגד הגמרא דקאמר אבל מכאן ועד י' ימים חיישינן שמא פייס. א"כ מנהגינו שאנו מבטלין בשעת נתינה אליבא דמאן מועיל, וזהו עכשיו קשה. ומה שהארכתי בביאור פשט זה לרבותי' שבצרפת ואשכנז המדקדקים ומבינים דבר דבר על אופניו א"כ לאנשים [עמי] ארצות לא יבינו לאחריתם ובמעותיהם תופשים מדרשיהם.
ונשוב למה שהיינו בו ואין להאריך, שכל מודעא אונס או שאינו חפץ לגרש, יותר חשוב לבטל הגט מבטול הגט עצמו. וזה כתוב בהדיא בקצת התוס' רק שעתה אינם בידי (ולא) [ש]אוכל להביא לשונם, וה"ט שסברא (פתוחה) [פחותה] היא שיבטל הגט לגמרי, כשאומר בטל הוא, דאילו ס"ת הנכתב לשמה אפי' יאמר אדם יבטל, מי יבטל בהכי שלא יהא נכתב לשמה, אבל כשמגלה בפי' שאינו רוצה לגרש אשתו אז ודאי הגט בטל. וא"כ גט זה בטל דאורייתא ולא יגרש בו לעולם ואינו מועיל ביטול לפי הגירסאות שתפסו עיקר כל הגדולים. ואפי' נאמר שרבינו ברוך בעצמו בס"ה לגרסא המחמרת אם היה אומר שיכול לבטל כל מודעא שנעשה שלא בפניהם אפי' מודעא לאחר הכתיבה לכל הגירסאות, מ"מ זה נראה רחוק מדעת ר"מ מקוצי והמגיד שהביא לשון רבינו ברוך מהעתקת רבינו משה מקוצי ומדבריו וכן נראה מלשון ר"מ מקוצי שפי' על דברי רבינו וז"ל [עשין נ'] ובספר התרומה כתב רבינו וכו' שלאחר שאמר לסופר לכתוב וכו' לפי' אם קודם שנגמר וכו' אז אין מועיל ביטול מודעא (וכו') ועל ענין כזה כו' ור"ל שלא יוכל לבטל גוף הגט אלא לאחר שנכתב עכ"ל. וזה צריך מאוד לעיין מה פי', ור"ל ממה שרבינו ברוך פירש בספרו ממש, ועוד מה פי' מזה הדבר שאינו יכול לבטל אלא לאחר שנכתב, והלא גם קודם שיכתבו שצוה לכתוב יכול לבטל אלא שלאותו ביטול יועיל ביטול והלא לאותו ביטל שיבטל (המודעא) יועיל ביטל מודעא כמו שפי' בהדיא. ואם נאמר שכך הפי' שלא יועיל הביטול אלא לאחר שנכתב, ר"ל בפניהם, והלא מועיל גם ביטול לפניהם תיכף שצוה להם לכתוב קודם שנכתב. אלא שי"ל שרבינו משה מקוצי לא הביא רבינו ברוך [אלא] כדי שדעתו שבזה יתישב מה שהקשה, ועכשיו קשה מה מועיל ביטול מודעא שאנו נוהגים וכו' ושזה יהיה מיושב בטוב כמו שפי' רבינו ברוך שיוכל לבטל המודעות והבטול שעשה, דאל"כ הל"ל בקוצר וכתב רבינו ברוך שלאחר שנכתב ונחתם יכול לבטל הגט עצמו שלא בפניהם לגירסא דגט גופיה מי קא מבטל ובזה מועיל ביטול מודעא כ"כ, א"כ כך כתב רבינו ברוך בספרו ובזה היה מיושב מנהגינו, אבל זה לא הביא רבינו ברוך אבל הביא רבינו ברוך מלשונו לפי' אם קודם שנגמר הגט או לאחר שנגמר הגט בטלו לפניהם אז אינו מועיל ביטול מודעא ע"כ, וזה לא כתב רבינו ברוך בספר התרומה אלא לישב ההוא דרב ששת דאשקליה וכו' ולא היה שייך בחיבורו על הק' [הקושיא] שהקשה.
אלא נראה לי שצ"ל כך הפי' [בסמ"ג] ור"ל שאינו יכול לבטל גוף הגט [אלא אחר שנכתב] עכ"ל. כלומר, כך נצטרך לפרש סוף דברי רבינו ברוך בס"ה לדחוק שכך דעתו דאל"כ יקשה עליו הרבה וזה אינו סברא כלל, לפי שק"ל לרבינו משה מקוצי על רבינו ברוך, א"כ הוא שהיה דעתו כמו שמשמע לפום ריהטא דלגירסא גט גופא מי קא מבטל גוף הגט, ולאותו בטול עצמו מהני בטול להכשיר הגט, אין זה נקרא גט בטל לגמרי. ועוד קשה שהרי מדמה לה לחוזרת [קדושין נ"ט ע"א] שאין שום תקנה בזה. ועוד שהלשון היה טעות שהרי הקשה הספר על האי דקאמר רב נחמן חוזר ומגרש, ועלה תירץ דהיינו דוקא כי לא ביטל גוף הגט, אבל אם ביטל גוף הגט לא היה חוזר ומגרש בו, וזה טעות שהרי חוזר ומגרש בו רק שיבטל אותו ביטל שעשה. ועוד שא"כ היה צריך לפרש רב נחמן שאמר חוזר ומגרש בו, היה צ"ל בלא שום ביטול מודעא, וזה אינו דמסתמא לא גרע מכל מודעות שבעולם שאפי' במכר היה צריך ביטול מודעא. ועל זה פי' הקוצי וז"ל, ר"ל שלא יוכל לבטל גוף הגט אלא לאחר שנכתב וכו', ר"ל ובפניהם יבטלנו, ואז הוי ביטול לגמרי, כלומר ואין לו תקנה. ויצטרך רבינו ברוך לפרש לשון הספר כך ולדחוק לאותה גירסא נהי דבטליה השליח מי ביטל גוף הגט, בעוד שהיה הגט ביד העדים לחתמם ובפניהם בודאי אם בטלו כשר וחוזר ומגרש בו על ידי ביטול שלאותו ביטול.
והשתא ניחא הלשון, דקאמר אלא לאחר שנכתב כי לא יוכל לבטל הגט אפי' בפניהם קודם שנכתב ממנו דבר כדי שלא יועיל ביטול לאותו ביטל קודם שנכתב. ואין להקשות איך פי' הקוצי דברי רבינו ברוך ויבטל גט דנראה היינו בפניהם קודם שנכתב ונחתם, והלא רבינו ברוך כתב בספרו לשם וז"ל, אבל לאחר שנגמר הגט ונכתב ונחתם יכול לבטל הגט עצמו שלא בפניהם, לגירסא דגט גופיה מי קא [מ]בטל, ובזה מועיל ביטול מודעא עכ"ל. זה אינו קשה, שזה אינו משום דכך דעת רבינו ברוך שזה יהיה פי' הגמרא, דקאמר דגט גופיה מי קא בטיל, אלא שעתה בזה מיישב רבינו ברוך בספר התרומה הק' [הקושיא] מה מועיל ביטול מודעא שאנו עושים, וזה מתורץ דלגירסא דגט גופיה מי קא מבטל, משמע דיכול לבטל גט גופיה מסברא גם לאחר שנגמר שלא בפניהם. ולזה הביטל מועיל ביטל מודעא. כך מיישב רבי ברוך מנהגינו. אבל לעולם הגמרא גט גופיה מי קא מבטל, שמשמע שמבטל לגמרי אינו מדבר מזה אלא כמו שפי'. וזה דוחק לרבינו משה מקוצי, וזה שפי' ור"ל שאינו יכול לבטל שלא בפניהם, אלא לאחר שנגמר יכול לבטל אך שלאותו ביטול מהני, אין ביטול. א"כ הצד המועט שאין לו שום צד בטול כלל, וה"ק לבטל הוא שלא בפניהם לאחר שאמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום. וא"כ לפי האמת מאי דוחק לרבינו לפרש שלבטל גוף הגט שאדם עושה אחר שנכתב ונחתם יועיל ביטול. וזה דוחק גדול כדפי' לאותה גירסא. וגם זה אינו בא ליישב המנהג שאנו נוהגים אכתי יניח שלאחר שנכתב ונחתם יועיל ביטול. וזה דוחק גדול כדפי' לאותה גירסא יהיה דינו כמו בפניהם דקודם שנכתב ונחתם. ואם בטל גוף הגט יהיה בטל לגמרי ולא יהיה לו תקנה. ומה שאנו נוהגים לבטל המודעא בשעת הנתינה כדי לכל הפחות לתקן אם ביטל מודעא שלא בפניהם, כלומר לבטל לגמרי ושאם בטל יועיל ביטול לאותו ביטול.
ואין לומר אכתי מה יועיל, מ"מ ניחוש שמא ביטל גוף הגט לאחר שנגמר, א"כ הוא שגם לאותו ביטול לא יועיל ביטול, אז נתרץ ונאמר דלא חיישינן שמא הבעל מבטל הגט בדרך שלא יועיל ביטול לאותו ביטול ויפסיד הגט. ושמא גם זה נוכל לומר שיהיה דעת הקוצי כשנאמר בדברי רבינו ברוך וז"ל שלא יוכל לבטל גוף הגט אלא לאחר שנכתב ולא נגמר ובפניהם, ואז הוא בטל לגמרי, אבל שלא בפניהם כשלא נגמר לא יוכל לבטל לגמרי שלא יועיל ביטול לאותו ביטול, ובזה מועיל מה שאנו נוהגים. ומ"מ לכל הפירושים ר"מ מקוצי לא נתיישב מנהג שאנו נוהגים כדברי ר"ב ולפיכך פי' לאחר מכאן וצריך להתיישב בדבר, וגם לפי ההגהה ושאר פוסקים אפי' למיימוני ואשר"י [גיטין ל"ב ע"ב] ג"כ שכתב שאין לעשות הלכה מזה. ואפי' אם יש פוסקים שלא הכריעו הגירסא אפי' לגירסא המחמרת, עדיין מועיל ביטול לבטל, מ"מ אפי' אם היה אומר בהדיא כגרסא אחרת שגט לא מבטל ויהיה די בביטול המודעא, מ"מ יהי' הפוסקים מחצה על מחצה, מה שאין בהם כמעט אפי' אחד, מ"מ היה ספק כדברי מי הלכה, והוי ספק גירושין, ולא תנשא, ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר מפני ספק כמו שפי' המיימוני בהלכות גירושין [פי"ב ה"ו] ואפי' הפסול דרבנן שאנו אומרים לא תצא, מ"מ צריכה גט מראשון קודם שתשב עם השני אפי' ביש לו בנים כרבי' המיימוני.
